פרופ' משה אדד נולד בשנת ה'תרצ"ט (1939). הוא פרופסור אמריטוס לקרימינולוגיה, ומבכירי החוקרים בתחום זה בארץ. הוא נשוי לנעמי לבית רסל מניר-עציון, אב לחמישה, וסב לנכדים ולנכדות. בשנת תש"ע זכה בפרס ישראל על מחקריו המשמעותיים בתחום הקרימינולוגיה.

תולדות המשפחה

סבו של משה אדד היה רבי משה-דוד חדאד זצ"ל, שהיה ראש ישיבה ובעל נכסים בטוניסיה. ישיבתו ותלמידיה התקיימו מהונו הפרטי. הוא זכה לבקר בארץ ישראל לתקופה קצרה, ושם פגש עם רעייתו ע"ה, גדולי תורה כמו הרב קוק זצ"ל, הרב עוזיאל זצ"ל ורבנים רבים אחרים, עמם היה בקשר מכתבים ובקשר של שאלות ותשובות. (עיין בספריו: "מאמר אסתר", "חן טוב", ו-"קמח סולת").

אביו של משה אדד היה ר' ניסים חנאני, שוחר בעל השכלה תורנית רבנית. ר' ניסים נשא לאישה את סוזאן שושנה ממשפחת בליטי. הם התגוררו בעיר בג'ה שבטוניס, ואחרי כן עברו לנביול. ביתו היה ציוני-דתי, וארץ ישראל הייתה תמיד במרכז חייה של המשפחה. בשנות ה-50 שימש ר' ניסים כנשיא הפדרציה הציונית בטוניסיה ואילו שושנה פעלה במשך רוב שנות חייה בפעילות ציונית (היא הוכרה על ידי הסוכנות כעסקנית ציונית בטוניסיה) ובפעילות התנדבותית. לימים הוקם בכפר יעבץ, בלב השרון, גן טיפולי לחינוך מיוחד בשם "שושנה בלב".

המשפחה חוותה בצורה קשה את השלטון הנאצי (1943) בטוניסיה. ר' ניסים נחטף בקנותו מצרכים לכבוד שבת ונלקח ל-6 חודשים לעבוד במחנות העבודה של הגרמנים.רכוש המשפחה נשדד על ידי הגרמנים, והאחות (היחידה לאימה) של ר' ניסים, נהרגה בהיותה בהריון עם משפחת בעלה (5 נפשות) בהפצצות בנות הברית על בית מגוריה בטוניסיה.

ביוגרפיה

משה אדד הגיע ארצה ב-1951 והתחנך בכפר הרא"ה, במוסד יקיר בישיבה התיכונית חקלאית, ובישיבת בני עקיבא ב-כפר הרא"ה, בעמק חפר.

בתום לימודיו התיכוניים-ישיבתיים התגייס לצה"ל (2.5 שנים), ואח"כ למד באוניברסיטת תל-אביב, בחוגים לפסיכולוגיה ולביולוגיה-כימיה. מאוחר יותר, הוא למד קרימינולוגיה לתואר שני עם תזה, ואת הדוקטורט הוא עשה בסורבון (פריז -2) וסיים את לימודיו בהצטיינות יתירה. בתקופת לימודיו האקדמיים בארץ, שימש משה כמורה בישיבות כפר-הרא"ה, והקים שם את המגמות לביולוגיה ולכימיה, במקביל הוא עשה זאת גם בביה"ס התיכון תחכמוני בעיר חדרה, בבית הספר תיכון הכללי בחדרה, וכן באולפנא בכפר פינס.

הצלחתו בהוראה ובחינוך אפשרה לו לקבל מאוחר יותר (תשנ"ח) את פרס "יקיר החינוך הדתי". בחלק מתקופה זו, שימש משה גם כמנהל התיכון של הישיבה התיכונית החקלאית, בראשותו של הרב שלמה לייב צוקרמן זצ"ל.

השתלבותו באקדמיה החלה באוניברסיטת תל-אביב, במכון לקרימינולוגיה לתואר שני, ונמשכה מאוחר יותר באוניברסיטת "בר-אילן" ברמת גן.

סטודנטים, שרצו בכך התנדבו לפעילויות חברתיות שונות, מלווים בהדרכה חינוכית ופסיכולוגית וזכו לחוות את החשיבות של הנתינה לזולת. במשך שנות פעילותו החינוכית והאקדמית, הרבה פרופ’ אדד לעסוק בפעילות התנדבותית למען הקהילה והוא אף החדיר את נושא ההתנדבות כחלק מהלימודים האקדמיים במכללת "כנרת" עמק הירדן, שם הקים את המחלקה לקרימינולוגיה ועמד בראשה במשך 15 שנה (עד 1.11.09), וכן במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, אותה ניהל במשך 11 שנים. כמו כן, הוא ריכז במשך שמונה שנים את לימודי הקרימינולוגיה מטעם מערך המכללות של אוניברסיטת בר-אילן.

פרופ’ אדד משמש כיום כראש האקדמי של המכללה האקדמית צפת מטעם אוניברסיטת בר אילן.

בנוסף, מרצה פרופ' אדד במרכז האקדמי פרס ברחובות בתחומים פסיכולוגיה וקרימינולוגיה למשפטנים.

זכה בתואר "יקיר החינוך הדתי", תשנ"ח. והוכרז כחתן פרס ישראל לקרימינולוגיה ה'תש"ע (2010).

מחקרים

פרופ' אדד פיתח והרחיב את תאוריות הענישה והבלימה של סלין (1936) בהוסיפו גורמים פסיכוביולוגיים. אחדים ממחקריו של פרופ' אדד עוסקים בעבריינים "מפגרים בשכלם" או "חולי נפש קשים". אדד טוען כי לא הפיגור השכלי הוביל לעבריינות אלא רצונם של המפגרים להשתייך חברתית לעבריינים כדי לזכות בעילוי עצמי בעיני עצמם. מחקרים אלה הביאו את אדד ובנזש לפרסם ב-1978, ספר על האחריות הפלילית של מוגבלי האינטליגנציה ושל חולי הנפש. בסך הכול, תפיסתו של אדד את מקורן של התנהגויות אלימות מבוססת על הביוסוציופסיכולוגיה.

במחקר נוסף ב-1981 חוקר אדד את העבריינות בקרב חולים אפילפטיים (עבריינים ולא עבריינים).

במחקרים אחרים בודק אדד על בסיס חקר מקרים (case studies) בעלי סטיות אישיות; כמו פירומנים, קלפטומנים, והסובלים מפטישיזם ומסטיות מיניות אחרות.

בתחום התיוג מרחיב אדד את ההיבט התאורטי, ומביא בחשבון את הסביבה בה גדל האדם והזכרונות אותם צבר בילדותו.

במסגרת מחקריו חקר אדד גם את עניין הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה ואת פיגועי ההתאבדות. אדד טוען כי רוב המחבלים המתאבדים עושים זאת בשל מצב סוציו-אקונומי קשה והתמכרות לסמים ואלכוהול.

אדד קיים שיתוף פעולה מחקרי עם גדולי הקרימינולוגים וחוקרי הפסיכולוגיה בארץ ובעולם, וביניהם אברהם מסלוי, גיורא רהב ושלמה גיורא שהם.